בחנוכה האחרון , נר שמיני של חנוכה, התגעגעתי לבנות הטיולים שלי והחלטתי באופן ספונטאני להוציא טיול בארץ. תוך יומיים התגבשה קבוצה של 20 נשים- את רובן הכרתי מאחר והן כבר השתתפו באחד
.או יותר) מהמסעות שהוצאתי בחו״ל.
בחרתי את הגליל בעיקר בגלל אגמון החולה, ועונת העגורים ובזכות חברה מהטיולים תמר בר נתן שמכירה את האיזור ואת סודותיו הנסתרים ויחד תכננו טיול מיוחד . שלושה ימים לפני הטיול , בסופש, ירד גשם ללא הפסקה, ואנחנו בורכנו בימים שטופי שמש כשהכל מוריק מסביב.
ערב לפני גילינו שבחרנו לצאת בחג מיוחד ששמו עיד אל בנאת-חג הבנות שהינו מסורת של יהדות המזרח על העצמה נשית ואחוות נשים , אז כמובן שאנחנו בדיוק במקום ובזמן הנכון.. יוצאות לדרך
גילינו מקומות מיוחדים שאף אחת לא הכירה והיתה בהם בעבר : יקב קיטרון, יקב בוטיקי של משפחה אחת, יחיד ומיוחד בעקבות השיטה שקיימת בארץ רק ביקב שלהם ( יקב גרויטציה). הבת תירוש ( אחת משמונת האחים במשפחה , לכל הילדים שמות הקשורים ביין) העבירה לנו הסב מיוחד על שיטת הכנת היין. חמש שנים מרגע תחילת ההפקה ועד למוצר הסופי של היין המשובח . המיוחד והמעניין בסיפור של המשפחה, העובדה שהם לא הגיעו מתחום או חיו בצפון אלא גרו באיזור המרכז, ופתאום באמצע החיים האב והאם החליטו לעבור צפונה ולהתיישב במקום חקלאי. הם הלכו עם הגשמת חלומם במקצועיות וביסודיות ועברו לבורגונדי שבצרפת, על מנת ללמוד את מלאכת היין .
במקום חיכתה לנו ארוחה מעולה בשילוב עם טעימות שח היינות שכבר ידענו איך מפיקים אותם ואת סיפור המשפחה ונראה כי היין קיבל טעם עשיר אף יותר.
אחרי יין טוב וארוחה מפנקת, נופים יפיפיים של הגליל וחברת נשים טובה, השחרור היה כל כך גדול שרקדנו לנו זומבה ברחבת המקום.
משם המשכנו צפונה לכיוון חצור הגלילית, בין איזור תעשיה של מוסכים ומכונות נגלה לנו עולם קסום ״ פנטזיה מרוקאית״ והרגשנו כאילו נחתנו במרוקו בן רגע ( במיוחד שגם באופן ספונטאני התכבדנו בארוחה שבושלה בטאגין ) , הרי אי אפשר לנסוע לטיול בלי שופינג וכל אחת ( ואפילו צביקה הנהג..) חזרו עמוסי שקיות מלאות כל טוב היישר ממרוקו.
(צילמה באהבה: לילך שמאי)
משם הגענו למלון המקסים גליליון שבנוי בצורה מיוחדת, פתוח לטבע הגלילי וכל החדרים פונים לנוף של הבריכה או של השדות המוריקים .
זמן של כשלוש שעות פנויות לעצמך , לשיחה עם חברה, להתפנקות בספא ואפילו יש שהספיקו לקרוא ספר במרפסת.
התכנסנו אחר כך להדלקת נרות כשהחנוכיה דלקה במלואה, לשיר יחד, להסתכל על האור ולתהות איך יכול להיות שבבוקר עוד היינו בבית להיות ובערב להרגיש כאילו שנים שאנחנו נמצאות יחד כקבוצה.
אני מאמינה שהומור הוא המתכון לכל בעיה ותמיד משחרר, מגבש וטוב לסיים איתו את היום ולכן הזמנתי לבנות כתוכנית לסיום היום את הסטנדאפיסטית,שרה שמיר. הומור משובח ואיכותי, סיפורים שכולן מזדהות איתן ( בעל שנרדם בסלון ומכחיש שהוא נוחר), התלונה היחידה שקיבלתי הייתה שהבנות לא הצליחו לישון מרוב כאבי בטן של צחוק.
בבוקר חיכתה לנו גולת הכותרת של הטיול : ביקור בזריחה באגמון החולה לראות את התעוררות העגורים.
אין לתאר את ההתרגשות הזאת, הרפתקאה שכזו לעלות לאוטובוס בחמש וחצי בבוקר, כשעוד חושך בחוץ. להיכנס לאגמון החולה שהיה שומם ולעלות לעגלת מסתור בשקט בשקט כדי לא להפריע לעגורים .. הגענו לאגמון ומראה כזה מפעים לא ראיתי מימיי כחמישים אלף עגורים באגמון.. אט אט כל אחד בתורו משכים קום ופורש כנפיים בסדר מופתי.
קולות העגורים, הזריחה, הטבע..
להרגיש שעולם כמנהגו נוהג ולדעת שאנחנו חלק מהיקום הגדול הזה .
לאחר ארוחת בוקר מדהימה במלון, יצאנו לסמטאות ולגלריות המיוחדות של ראש פינה ושם ישבנו במקום מיוחד ושמו שוקולטה למפגש ייחודי עם קלפים ומסרים
בדרכנו חזרה "ארצה", עצרנו אצל ג'לילה, בדואית שחיה בישוב הבדואי בגליל זרזיר. כולנו ציפינו בתחילה לפגוש אישה בדואית "אותנטית", לבושה גלביה וכיסוי ראש.. לא אכחיש כי בתחילה חשתי אכזבה כאשר ראיתי את ג'לילה לבושה בג'ינס וטי שרט.. וכך גם הבנות, אבל הסיפור העוצמתי של האישה הזו, אשר מספרת את התפתחות הבדואים, את ההיסטוריה שלהם ואת ההבדלים בין הבדואים בדרום לבין הבדואים בגליל הייתה מרתקת. ג'לילה היא אישה מיוחדת ועוצמתית אשר פורצת דרך בחיי הנשים הבדואיות, סיפורה האישי נגע לכל אחת ואחת מהנשים ושוב הבנתי, כמה שאנחנו כנשים מגשרות על כל הפערים ביננו דרך אחוות הנשים והחמלה.
חזרנו לאחר יום וחצי מלא בחויות, היכרויות מראות ונופים, כל אחת ואחת שהתעוררה בוקר למחרת נזכרה בקולות העגורים ובמראה המיוחד של כל עגור ועגור לבד וכחלק מלהקה.
וחשבתי על זה שאחוות נשים דומה מאוד
ללהקת העגורים הנודדים שעפים יחד :
בזכות המעוף כקבוצה כל חברי הקבוצה נהנים ממערבולות האויר אותם יוצרים העגורים שלפניהם. מערובולת האויר יוצרים כוח עילוי, עוזרות לציפור לעוף וחוסכות לציפורים אנרגיה חיונית.
